אלקוקין נ' בנק לאומי לישראל בע"מ

פסק דין

1.לפנינו ערעור לפי סעיף 10(א) לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א- 1981 (להלן - החוק), בו מבקש המערער לגרוע הבאתם של 13 שיקים (להלן - השיקים) ממניין השיקים שסורבו על ידי המשיב (להלן- הבנק).

2.המערער הוא בעלים של עסק למכירת קרמיקה , המנהל משנת 2011 את פעילותו העסקית בבנק .

כנטען בכתב הערעור, למערער הועמדה מסגרת אשראי קבועה בסמוך לפתיחת החשבון בסכום של 25,000 ₪, כאשר לאור מחזורי הפעילות של המערער הוגדלה מסגרת האשראי לסכום של 75,000 ₪.

לטענת המערער, כחצי שנה לפני ההגבלה חייב אותו הבנק לפתוח תכנית חסכון ולהפקיד בה 5,000 ₪ מדי חודש , וזאת במטרה לשעבד את כספי התכנית כבטחון לחשבון העו"ש וכנגד הגדלת מסגרת האשראי בחשבון לסכום של 75,000 ₪.

בנוסף, טוען המערער, כי הבנק נהג להעמיד לרשותו מעת לעת מסגרות אשראי זמניות ו/או חד צדדיות ,לצורך פרעון שיקים שנמשכו מהחשבון, וזאת בהתבסס על ממסרים דחויים שהיו מופקדים מדי חודש לחשבון.

3.אשר לשיקים שסורבו טוען המערער, כי שיקים אלה סורבו בניגוד להסכמה מכללא ולנוהג שהיה קיים בין הצדדים , לפיו הבנק היה מכבד שיקים שנמשכו מהחשבון גם כשהחשבון היה בחריגה.

לטענת המערער, חשבונו התנהל עם מסגרת האשראי של 75,000 ₪ באופן תקין ולשביעות רצון הבנק .

הואיל ועקב תקופת החגים חלה ירידה בהכנסות העסק שלו - משכך, פנה לסגנית מנהל הבנק והודיע לה כי בנסיבות האמורות הוא מבקש להגדיל את המסגרת בחשבון לצורך פרעון ההמחאות.

הואיל וסגנית המנהל לא נענתה לבקשתו של המערער וסירבה לכבד שניים מהשיקים - ממועד זה החל בדין ודברים עם הבנק , אשר ביקש ממנו מסמכים שונים לרבות מאזן מבוקר לצורך מתן אשראי נוסף, אולם הבנק דחה את בקשתו והמשיך בסירוב השיקים.

4.עוד טוען המערער, כי עובר לתאריך פרעון שלושת השיקים האחרונים הודיע לנציגי הבנק כי חל עיכוב בהעברת כספים מישיבת בני עקיבא שבדרום עבור סחורה שסופקה לה , וזאת עקב המלחמה שהתרחשה באותם הימים , אולם הבנק נשאר בשלו ולא הסכים להמתין עד להגעת הכספים.

5.לטענת המערער, בנוסף לאי כיבוד השיקים סירב הבנק גם לפרוע את תכנית החסכון שנצבר בה סכום של 25,000 ₪ , והכל בניגוד לנוהג קבוע של העמדת מסגרות אשראי זמניות ו/או חד צדדיות בסכומים לא מבוטלים לצורך הפעילות השוטפת בחשבון , נוהל אשר המשיך להתקיים אף לאחר שסורבו שיקים בחשבון.

לדבריו, על יסוד הנוהג האמור, שהיה בדרך של הסכם מכללא, היה לו יסוד סביר להניח כי הוא זכאי למשוך שיקים חרף היות חשבונו בחריגה.

המערער טוען גם כי הבנק נהג עימו ברשלנות ובחוסר תום לב.

6.בתגובתו דוחה הבנק את כל טענות המערער.

לדבריו, כל השיקים שסורבו סורבו כדין, בהיעדר יתרה מספקת בחשבון לפרעונם.

הבנק מוסיף כי מיום משלוח הודעת ההגבלה ועד להגשת הערעור סורבו בחשבון 8 שיקים נוספים מחמת היעדר כיסוי מספיק.

בעניין שלושת השיקים האחרונים ,שבגינם טען המערער כי המתין לכספים שאמורים היו להגיע מישיבת בני עקיבא , השיב הבנק כי אינו מחויב להמתין ולבחון אם תוסדר היתרה בחשבון וכי האחריות לכך מוטלת על המערער בלבד.

7.אשר לנוהג הנטען שהיה בין הצדדים השיב הבנק , כי גם במקרים בהם, לפנים משורת הדין, ניאות הבנק לכבד שיקים של המערער כנגד הפקדת שיקים באותו יום ו/או קבלת ממסרים דחויים - נעשה הדבר בתיאום מראש ותוך מתן הסכמה ספציפית , וכי אין בכך חובה לבנק לעשות כן גם בעתיד.

לדבריו, גם במקרים בהם הגדיל הבנק למערער את מסגרת האשראי לצורך פרעון השיקים נותר החשבון ביתרת חובה, וכי לאחר שניתנו מספר הסכמות לחריגה ממסגרת האשראי ואף לאחר העמדת מסגרת אשראי זמנית, הוסבר למערער כי נוהל זה איננו תקין וכי הבנק לא ימשיך לעשות כן בעתיד.